ארכיון תגיות: עסק

חברה בע”מ בהלכה

ההתייחסות ההלכתית לחברה בע”מ איננה פשוטה. מחד, לא היה מבנה כלכלי כזה בזמן כתיבת רוב ספרי ההלכה. מאידך, חברות בע”מ מניעות כיום את כל גלגלי הכלכלה. לפיכך חייבת להיות התייחסות מקיפה וסדורה לנושא זה מבחינה הלכתית. במאמרים הבאים נסקור על קצה המזלג את מהותה של חברה בע”מ, ההתייחסויות ההלכתיות הקיימות לגביה, וננסה להציע מודל התייחסות מסויים ולהצביע על השלכותיו. ממילא תעלה גם השאלה כיצד והיכן להשקיע את כספנו, אם נרצה להשקיע אותו במקומות התואמים להלכה. להמשיך לקרוא

היתר עסקא

במהלך החיים העסקי נצרך העסק לאשראי בכל מיני שלבים (הקמה, פיתוח, הרחבה וכו’). בפני בעל העסק עומדות מספר אפשרויות להשגת אשראי זה, ובאופן כללי ניתן לחלק אותן לשתיים: הגדלת החוב, וגיוס משקיעים. הגדלת החוב היא למעשה הלוואה, דהיינו הגדלת מלאי המזומנים העומדת לרשות החברה, אך לעיתים יהיה קשה למצוא מי שיהיה מוכן לתת מזומנים. כפי שהבאנו כבר, אחד התמריצים לכך הוא נתינת ריבית, שכידוע אסורה מדאורייתא. בכל אופן, היתרון בדרך זו הוא שהדרך העסקית ממשיכה, נשמרת העצמאות של בעל העסק, והוא ממשיך לשמור את רווחיו לעצמו. אפשרות נוספת היא גיוס משקיעים. באפשרות זו, נעשית שותפות בין כסף לעבודה, בין בעל הממון לבעל העסק, וחלוקת התפקידים הבסיסית ביניהם היא שאחד מביא את הכסף והשני מביא את הרעיון ועושה את העבודה. בשותפות כזו מוסכמת מראש צורת חלוקת הרווחים, כשההיגיון העומד בבסיס החלוקה הוא שכל אחד ללא השני לא היה יכול להגיע לרווחים אלו, ולכן צריך לחלקם ביניהם.

הלוואה והשקעה

אפשרויות גיוס אלו מוכרות בהלכה. ההלוואה וההלוואה בריבית מוכרות, אך דומה כי נתיבים אלו חסומים מעט: ההלוואה קשה להשגה, והלוואה בריבית אסורה. לצורך כך, יש בהלכה מודל נוסף, המקביל פחות או יותר להשקעה: העסקא. להמשיך לקרוא

מקרי ריבית נפוצים

בפוסטים הקודמים ראינו את החשיבות הרבה של הריבית במשק מודרני, וסקרנו מעט מההלכות הבסיסיות הקשורות בריבית. בפוסט זה נביא מספר מקרים נפוצים בהם ניתן להיתקל בריבית, וחשוב לשים לב לכך.

ריבית צרכנית

ישנם מקרים רבים הנפוצים אף במהלך החיים הצרכני הרגיל, שיש בהם בעיה של ריבית, וצריך להיזהר מכך, ונביא מספר דוגמאות: להמשיך לקרוא

משפטי התנאים בחוזים עסקיים

אחד המאפיינים של חוזים מודרניים (הסכם מייסדים לדוגמא, או הסכמי עבודה למיניהם, וכמובן גם הסכמים מסחריים אחרים, כגון: הסכמי מכר, או הסכמי הפצה וכן הלאה) הוא המורכבות שלהם. הסכמים כאלו מטפלים בכל מיני הסתעפויות אפשריות בעסקה, מקרים ותגובות לכל מיני אפשרויות שונות ומשונות. אגב, זו הסיבה שרצוי שאדם הבקי בחיי המסחר יערוך אותם, אך כמובן צריכה להתלוות לכך ידיעת המצע המשפטי שזירת ההתרחשות נמצאת על גביו. ישנן הוראות חוקיות והלכתיות שונות הקשורות בצורות ההתנאה, ויש צורך להתחשב בנושאים אלו, בבואנו לערוך חוזה.
ההוראות ההלכתיות הקשורות לתנאים בחוזה קרויות “משפטי התנאים”. העקרונות הבסיסיים הם: להמשיך לקרוא

קניין דברים – עקרונות ופתרונות

ישנם מספר הבדלים עקרוניים בצורת יצירת העסקה, ובפרטים שצריך לכלול בה, בין הלכות חושן משפט, לבין הצורה בה הדברים פועלים על פי הדין הישראלי. כשמסכמים על עסקה, ורוצים שהיא תעמוד בבית דין רבני לענייני ממונות, חשוב לשים לב למספר הלכות שמייצרות את המסגרת העסקית בה ניתן לפעול על פי ההלכה. בפוסט הקודם כבר עמדנו על העקרונות “קים לי”, וקניינים בעייתיים, כמו גם על איסורים שונים שעלולים לעבור במהלך ההתנהלות העסקית. בפוסט זה, נדון במשמעות קניין דברים, מהי הדרך בה ההלכה רואה התחייבויות שאינן חלות על חפצים מעשיים (כגון: התחייבות למעשה מסוים).

קניין דברים

הגמרא במסכת בבא בתרא קובעת שקניין דברים אינו חל, וכך נפסק גם להלכה. העיקרון הבסיסי בקניין דברים הוא שהקניין, ההתחייבות ממנה לא ניתן לחזור, חל דווקא על חפצים ממשיים, ולא על מעשים או פעולות. להמשיך לקרוא

עקרונות הלכתיים בעריכת חוזים

ישנם נושאים רבים בהלכה, המשפיעים על צורת כתיבת החוזה, ביניהם: קים לי, קניין דברים, אסמכתא, קניין שבטל מקצתו, דבר שאינו קצוב, דיני התנאים, סתירות ופרשנות הלכתית של שטרות, נטל הראיה על פי ההלכה ועוד בעיות הלכתיות.

קים לי

העיקרון היסודי בדיני ממונות הוא ש”המוציא מחברו עליו הראיה”. בעקבות כך, אם ישנה דעה בהלכה שעל פיה הכסף מגיע למוחזק, יכול המוחזק לומר “קים לי כדעה זו” (ידוע לי שהלכה היא כשיטה זו), וממילא לא יוכל המוציא לזכות בכסף. לכלל זה ישנם כמובן פרטים רבים, מתי ואיך אפשר לומר “קים לי”, אך היוצא מכך הוא שכאשר ניגשים לכתיבת חוזה, יש להתחשב לכתחילה בכל הדעות, על מנת שבעת הניסיון לבצע אותו לא יטען אחד הצדדים “קים לי”. להמשיך לקרוא

ייעוץ לעריכת חוזים על פי ההלכה

בפוסטים האחרונים סקרנו על קצה המזלג את הסוגיות הנוגעות לעמידה בפני בית הדין, עי אדם שאיננו אחד הצדדים. פתחנו בסקירה על המימרא אל תהיו כעורכי הדיינים“, תוך התייחסות לשיטות השונות על מי חל האיסור ומה היקפו. לאחר מכן בחנו סוגיות כגון אנטלר ומתורגמן, המדברות על האפשרויות השונות של אדם העומד בין הדיינים לצדדים – בשלבים שונים של הדיון. לבסוף, נגענו בסוגית הרשאה, והתייחסנו להשתלשלות מפסק הגמרא, דרך השוע המביא את תקנת הגאונים, ועד לנוהג בימינו.

מכל האמור, נראה שבעריכת חוזה ובהתייעצות מקדימה בנושא כזה, לא קיימת בעיה הלכתית (אם לא מייעצים לעשות דבר המנוגד להלכה). מובן מאליו שהלכות הנוגעות לעמידה בדיון והקשר הבלתי אמצעי בין הדיין לנידונים אינן קשורות לכאן. אין כאן דיון בבית הדין, ולא הליך משפטי שצריך להיערך בהוגנות. יש כאן רק שאלה והתייעצות כיצד לעשות את הדברים בצורה התואמת את ההלכה. להמשיך לקרוא