ארכיון תגיות: משפט עברי

חברה בע"מ בהלכה – סיכום וחשיבה מחודשת

בפוסטים האחרונים הצגנו את ההתייחסויות הקלאסיות לחברה בע"מ בהלכה, וההשלכות שקיום מודל כלכלי זה של חברה בע"מ יוצר על ההשקעות של כל אחד. הנושאים בהם עסקנו היו:

  • החברה בע"מ בהלכה – הצגנו את השיטות השונות בבעלות על חברה בע"מ, וההשלכות לאיסורים שונים (ריבית, שבת וכו').
  • השקעות כשרות – הצגנו את החשיבות בתשומת הלב להשקעות שלנו, שלא נעבור בהן על ההלכה. כמו כן הצגנו עד כמה נפוץ העניין (לדוגמא: בקרנות הפנסיה).
  • שיקולים בפיקוח ההלכתי – בו הצגנו מגוון שיקולים העומדים בפני הגופים המפקחים על המסלולים הכשרים בקרנות השונות, בבואם להתוות את הנחיות ההשקעה במסלולים הכשרים.

מודל חשיבה להתייחסות לכתחילה

יש לשים לב, שכל השו"תים המתייחסים לדיני חברות, מתייחסים למציאות קיימת. כלומר, השאלה מתחילה מהמציאות, בדיעבד. אם קיימת חברה בע"מ, האם מותר ללוות ולהלוות ממנה ולה בריבית? האם האיסורים שמתרחשים בה מתייחסים לבעל הבית? האם זה נחשב שכר שבת? וכן הלאה. מהסיבה הזו השאלות לא מתייחסות בכלל לדרך ההקמה או הפירוק של חברה, ובזהירות ניתן לומר שכנראה גם אין התייחסות הלכתית לחובות הדיווח והשקיפות, לממשל תאגידי, לחובות והזכויות של המנהלים, מחזיקי המניות, יחסים בין בעלי שליטה לשאר בעלי המניות וכד'. להמשיך לקרוא

המשפט ההלכתי במדינת ישראל

בקום המדינה, קיוו רבים וביניהם הרב הרצוג, שהמדינה תאמץ את המשפט העברי, לפחות בדיני הממונות. תקוה זו נכזבה, ונוצר מצב שעל אף שההלכה היא המחייבת, ישנה מערכת חוקים נוספת במדינה. מערכת חוקים זו מעלה את השאלה מה יחס ההלכה לחוק, האם יש לו תוקף וכיצד הוא מיושם. כמו כן, ההלכה באופן בסיסי איננה מחייבת את הצדדים מבחינת החוק, ועלינו לברר כיצד ניתן לאכוף את ההלכה על כל פנים. ברשימות הבאות נתחיל לברר סוגיה זו. להמשיך לקרוא

ריבית בכלכלה מודרנית

על מנת להניע את עולם העסקים, צריך להיות בו אשראי. אדם הרוצה להקים עסק, או להרחיב אותו, נכנס להוצאות כבדות עוד בטרם יש לו הכנסות, ולצורך כך הוא צריך אשראי. היות ובהלוואה מעצם הגדרתה יש אובדן נזילות וסיכון כלשהו (המשתנה על פי מאפייני העסק), נותן האשראי צריך תמריץ או בטוחות, כדי להסכים לתת את ההלוואה. אחד מסוגי התמריצים האלו, הוא ריבית. במובן זה, ריבית משמשת מנוע הצמיחה של הכלכלה. לכן, חשוב להבין הן את המנגנונים הפועלים על ידי הריבית, והן את הצד המשפטי הלכתי ויישומו למעשה. להמשיך לקרוא

חוזים, שטרות, ומה שביניהם

בסדרת הפוסטים האחרונים, דיברנו על היבטים שונים בעריכת חוזים על פי ההלכה, בבעיות שעשויות להתעורר ובפתרונות להן. עניינים אלו מבליטים את הצורך בייעוץ מקצועי לפני עריכה וחתימה של חוזים, שצריכים לעמוד בפני דין תורה. לצורך הנוחות, ריכזנו כאן את הנושאים עליהם דיברנו בסדרה זו: להמשיך לקרוא

פרשנות חוזים בהלכה

ישנם כללים רבים כיצד לפרש את השטר הבא לפני בית הדין. להלן נדון במספר עקרונות בסיסיים, וביניהם "תפוס לשון אחרון", “דברים שבלב" ו"מקח טעות". במקרים של סתירה בין שני היגדים בשטר, ההלכה קובעת בדרך כלל: "תפוס לשון אחרון". עיקרון זה אומר שיש להתחשב בהיגד המאוחר, שכן הוא מבטל את ההיגד הראשון הסותר אותו (ההנחה היא שחזרו בהם). עם זאת, ישנם מקרים בהם שני ההיגדים יבטלו זה את זה, ולא תהיה חלות לאף אחד מהם. נושא זה סבוך עבור רשימה קצרה, ולכן ישנה חשיבות גדולה להתייעץ עם אדם הבקי בנושא, על מנת שהשטר יהיה בהיר ונקי מסתירות, עד כמה שהדבר אפשרי.

דברים שבלב

לעיתים, ישנם ניסוחים בשטר המורים על דברים מסויימים, אך אחד הצדדים (או שניהם…) טוענים שכוונתם בסעיף הייתה שונה, או שהם התכוונו שהסעיף יחול רק במקרים מסויימים וכד'. להמשיך לקרוא

קניין דברים – עקרונות ופתרונות

ישנם מספר הבדלים עקרוניים בצורת יצירת העסקה, ובפרטים שצריך לכלול בה, בין הלכות חושן משפט, לבין הצורה בה הדברים פועלים על פי הדין הישראלי. כשמסכמים על עסקה, ורוצים שהיא תעמוד בבית דין רבני לענייני ממונות, חשוב לשים לב למספר הלכות שמייצרות את המסגרת העסקית בה ניתן לפעול על פי ההלכה. בפוסט הקודם כבר עמדנו על העקרונות "קים לי", וקניינים בעייתיים, כמו גם על איסורים שונים שעלולים לעבור במהלך ההתנהלות העסקית. בפוסט זה, נדון במשמעות קניין דברים, מהי הדרך בה ההלכה רואה התחייבויות שאינן חלות על חפצים מעשיים (כגון: התחייבות למעשה מסוים).

קניין דברים

הגמרא במסכת בבא בתרא קובעת שקניין דברים אינו חל, וכך נפסק גם להלכה. העיקרון הבסיסי בקניין דברים הוא שהקניין, ההתחייבות ממנה לא ניתן לחזור, חל דווקא על חפצים ממשיים, ולא על מעשים או פעולות. להמשיך לקרוא

ייעוץ לעריכת חוזים על פי ההלכה

בפוסטים האחרונים סקרנו על קצה המזלג את הסוגיות הנוגעות לעמידה בפני בית הדין, ע"י אדם שאיננו אחד הצדדים. פתחנו בסקירה על המימרא "אל תהיו כעורכי הדיינים", תוך התייחסות לשיטות השונות על מי חל האיסור ומה היקפו. לאחר מכן בחנו סוגיות כגון אנטלר ומתורגמן, המדברות על האפשרויות השונות של אדם העומד בין הדיינים לצדדים – בשלבים שונים של הדיון. לבסוף, נגענו בסוגית הרשאה, והתייחסנו להשתלשלות מפסק הגמרא, דרך השו"ע המביא את תקנת הגאונים, ועד לנוהג בימינו.

מכל האמור, נראה שבעריכת חוזה ובהתייעצות מקדימה בנושא כזה, לא קיימת בעיה הלכתית (אם לא מייעצים לעשות דבר המנוגד להלכה). מובן מאליו שהלכות הנוגעות לעמידה בדיון והקשר הבלתי אמצעי בין הדיין לנידונים אינן קשורות לכאן. אין כאן דיון בבית הדין, ולא הליך משפטי שצריך להיערך בהוגנות. יש כאן רק שאלה והתייעצות כיצד לעשות את הדברים בצורה התואמת את ההלכה. להמשיך לקרוא

הרשאה – הייצוג הקיים בהלכה

בפוסטים הקודמים טיפלנו בסוגיות הקשורות בייצוג לפני בית הדין (אל תהיו כעורכי הדיינים, וסידור הטענות לפני הדיינים). כעת ניגש לאפשרות שהובאה להלכה, בה התובע איננו מי שהמעשה התרחש על ידו.

אורכתא – הרשאה

הרשאה היא הדרך בה ההלכה מאפשרת לתובע למנות אדם שיעמוד במקומו בדין. לאורך הדורות השתנה היקף ההרשאה המקובלת. המקור לדין זה הוא הגמרא בבבא קמא ע' ע"א: להמשיך לקרוא

אל תהיו כעורכי הדיינים

בפוסט הקודם, העלינו שתי שאלות מקדימות:

  1. האם יש צורך בייצוג בדין תורה?
  2. איסור "אל תהיו כעורכי הדיינים" ודומיו.

לאחר מכן, ניתחנו את מקומו ותפקידו של עורך הדין כיום.

מיגו

הגישה הרווחת לשאלה הראשונה היא שלילית. נדמה שדין תורה מבוסס על גישה בלתי אמצעית של הדיין עם הנידונים. עניין זה עולה במלוא תקפו בדין מיגו. להמשיך לקרוא

דרכים ליצירת חוזה הלכתי

בפוסט הקודם הצגנו את הצורך בייעוץ משפטי הלכתי, והצגנו 3 אפשרויות ליצירת חוזה הלכתי תקין, כך שיהיה תקף ע"פ דיני הממונות של התורה:

  1. תיקון החוזה ע"י רב.
  2. נספח הלכתי, ש"יסדר" את החוזה מבחינה הלכתית.
  3. ייעוץ הלכתי מקדים, בכתיבת החוזה עצמו.

להמשיך לקרוא