ארכיון תגיות: חוזים

מקרי ריבית נפוצים

בפוסטים הקודמים ראינו את החשיבות הרבה של הריבית במשק מודרני, וסקרנו מעט מההלכות הבסיסיות הקשורות בריבית. בפוסט זה נביא מספר מקרים נפוצים בהם ניתן להיתקל בריבית, וחשוב לשים לב לכך.

ריבית צרכנית

ישנם מקרים רבים הנפוצים אף במהלך החיים הצרכני הרגיל, שיש בהם בעיה של ריבית, וצריך להיזהר מכך, ונביא מספר דוגמאות: להמשיך לקרוא

סקירת הלכות ריבית

בפוסט הקודם נגענו במספר משמעויות של הריבית בכלכלה המדרנית. הריבית הינה כלי רב עוצמה, שבשימוש מושכל בו ניתן להפיק תועלת רבה. יחד עם זאת, ראינו שהתורה אסרה את התורה על אף התועלת לכאורה שיכולה לצמוח ממנה – ומכאן גם חומרתו המיוחדת של איסור ריבית. כעת, נסקור את הלכות ריבית בקצרה במקרים שונים ובדרגות שונות, כדי להכיר את מבנה האיסור, ואת המקרים המותרים. בנוסף, נציג בקצרה מקרים נפוצים, בהם עשוי להיות איסור בגלל ריבית. בהמשך, ננתח את היתר העסקא שהפוסקים הביאו, וננסה להכיר את אפשרויות השימוש השונות בו במהלך העסקי הרגיל בימינו. להמשיך לקרוא

התחייבויות מותנות ואסמכתא

אחד הנושאים אליהם צריך לשים לב בכתיבת חוזים על פי ההלכה, הוא אסמכתא. אסמכתא היא התחייבות עתידית מותנית, כאשר מתנה התנאי סבור שהתנאי לעולם לא יתקיים. במצב כזה, אין גמירות דעת מצד המתנה, ולכן להלכה "אסמכתא לא קניא" – לא חל כאן קניין, וההתחייבות לא תופסת.
ישנן דוגמאות מעשיות רבות לאסמכתא בחוזים, כגון קנסות על איחור במסירת דירה או בביצוע עבודה. להמשיך לקרוא

פרשנות חוזים בהלכה

ישנם כללים רבים כיצד לפרש את השטר הבא לפני בית הדין. להלן נדון במספר עקרונות בסיסיים, וביניהם "תפוס לשון אחרון", “דברים שבלב" ו"מקח טעות". במקרים של סתירה בין שני היגדים בשטר, ההלכה קובעת בדרך כלל: "תפוס לשון אחרון". עיקרון זה אומר שיש להתחשב בהיגד המאוחר, שכן הוא מבטל את ההיגד הראשון הסותר אותו (ההנחה היא שחזרו בהם). עם זאת, ישנם מקרים בהם שני ההיגדים יבטלו זה את זה, ולא תהיה חלות לאף אחד מהם. נושא זה סבוך עבור רשימה קצרה, ולכן ישנה חשיבות גדולה להתייעץ עם אדם הבקי בנושא, על מנת שהשטר יהיה בהיר ונקי מסתירות, עד כמה שהדבר אפשרי.

דברים שבלב

לעיתים, ישנם ניסוחים בשטר המורים על דברים מסויימים, אך אחד הצדדים (או שניהם…) טוענים שכוונתם בסעיף הייתה שונה, או שהם התכוונו שהסעיף יחול רק במקרים מסויימים וכד'. להמשיך לקרוא

משפטי התנאים בחוזים עסקיים

אחד המאפיינים של חוזים מודרניים (הסכם מייסדים לדוגמא, או הסכמי עבודה למיניהם, וכמובן גם הסכמים מסחריים אחרים, כגון: הסכמי מכר, או הסכמי הפצה וכן הלאה) הוא המורכבות שלהם. הסכמים כאלו מטפלים בכל מיני הסתעפויות אפשריות בעסקה, מקרים ותגובות לכל מיני אפשרויות שונות ומשונות. אגב, זו הסיבה שרצוי שאדם הבקי בחיי המסחר יערוך אותם, אך כמובן צריכה להתלוות לכך ידיעת המצע המשפטי שזירת ההתרחשות נמצאת על גביו. ישנן הוראות חוקיות והלכתיות שונות הקשורות בצורות ההתנאה, ויש צורך להתחשב בנושאים אלו, בבואנו לערוך חוזה.
ההוראות ההלכתיות הקשורות לתנאים בחוזה קרויות "משפטי התנאים". העקרונות הבסיסיים הם: להמשיך לקרוא

קניין דברים – עקרונות ופתרונות

ישנם מספר הבדלים עקרוניים בצורת יצירת העסקה, ובפרטים שצריך לכלול בה, בין הלכות חושן משפט, לבין הצורה בה הדברים פועלים על פי הדין הישראלי. כשמסכמים על עסקה, ורוצים שהיא תעמוד בבית דין רבני לענייני ממונות, חשוב לשים לב למספר הלכות שמייצרות את המסגרת העסקית בה ניתן לפעול על פי ההלכה. בפוסט הקודם כבר עמדנו על העקרונות "קים לי", וקניינים בעייתיים, כמו גם על איסורים שונים שעלולים לעבור במהלך ההתנהלות העסקית. בפוסט זה, נדון במשמעות קניין דברים, מהי הדרך בה ההלכה רואה התחייבויות שאינן חלות על חפצים מעשיים (כגון: התחייבות למעשה מסוים).

קניין דברים

הגמרא במסכת בבא בתרא קובעת שקניין דברים אינו חל, וכך נפסק גם להלכה. העיקרון הבסיסי בקניין דברים הוא שהקניין, ההתחייבות ממנה לא ניתן לחזור, חל דווקא על חפצים ממשיים, ולא על מעשים או פעולות. להמשיך לקרוא

עקרונות הלכתיים בעריכת חוזים

ישנם נושאים רבים בהלכה, המשפיעים על צורת כתיבת החוזה, ביניהם: קים לי, קניין דברים, אסמכתא, קניין שבטל מקצתו, דבר שאינו קצוב, דיני התנאים, סתירות ופרשנות הלכתית של שטרות, נטל הראיה על פי ההלכה ועוד בעיות הלכתיות.

קים לי

העיקרון היסודי בדיני ממונות הוא ש"המוציא מחברו עליו הראיה". בעקבות כך, אם ישנה דעה בהלכה שעל פיה הכסף מגיע למוחזק, יכול המוחזק לומר "קים לי כדעה זו" (ידוע לי שהלכה היא כשיטה זו), וממילא לא יוכל המוציא לזכות בכסף. לכלל זה ישנם כמובן פרטים רבים, מתי ואיך אפשר לומר "קים לי", אך היוצא מכך הוא שכאשר ניגשים לכתיבת חוזה, יש להתחשב לכתחילה בכל הדעות, על מנת שבעת הניסיון לבצע אותו לא יטען אחד הצדדים "קים לי". להמשיך לקרוא

עריכת חוזים על פי ההלכה

בבואנו לערוך חוזים, כגון הסכמי מייסדים, הסכמי מכר, הסכמי עבודה ועוד, יש להקפיד מאוד על ניסוח בצורה שתתאים הן לתכלית אותה אנו מנסים להשיג, והן להלכה – שתיתן תוקף ויכולת אכיפה לעסקה המתרקמת. בפוסטים הקודמים הדגשנו את הצורך והחשיבות בכך שההתנהלות העסקית תתנהל על פי ובהתאם להלכה. בענייני חוזים ישנה חשיבות מיוחדת להתאמה הלכתית, שכן ישנם הבדלים עמוקים בין דיני חוזים הנהוגים בבתי המשפט, לצורה בה צריך לערוך חוזים על פי ההלכה. ננסה להביא מעט עקרונות להדגמת העניין.
מטרת החוזה היא להסדיר את היחסים בין שני הצדדים שעורכים אותו, בצורה שתהיה ברורה ולא משתמעת לשני פנים. חשוב להכליל בחוזה גם כיצד העניינים יתנהלו גם במצב בו הדברים לא פועלים כמתוכנן. חוזה מתחלק באופן בסיסי לשלושה עניינים: להמשיך לקרוא

ייעוץ לעריכת חוזים על פי ההלכה

בפוסטים האחרונים סקרנו על קצה המזלג את הסוגיות הנוגעות לעמידה בפני בית הדין, ע"י אדם שאיננו אחד הצדדים. פתחנו בסקירה על המימרא "אל תהיו כעורכי הדיינים", תוך התייחסות לשיטות השונות על מי חל האיסור ומה היקפו. לאחר מכן בחנו סוגיות כגון אנטלר ומתורגמן, המדברות על האפשרויות השונות של אדם העומד בין הדיינים לצדדים – בשלבים שונים של הדיון. לבסוף, נגענו בסוגית הרשאה, והתייחסנו להשתלשלות מפסק הגמרא, דרך השו"ע המביא את תקנת הגאונים, ועד לנוהג בימינו.

מכל האמור, נראה שבעריכת חוזה ובהתייעצות מקדימה בנושא כזה, לא קיימת בעיה הלכתית (אם לא מייעצים לעשות דבר המנוגד להלכה). מובן מאליו שהלכות הנוגעות לעמידה בדיון והקשר הבלתי אמצעי בין הדיין לנידונים אינן קשורות לכאן. אין כאן דיון בבית הדין, ולא הליך משפטי שצריך להיערך בהוגנות. יש כאן רק שאלה והתייעצות כיצד לעשות את הדברים בצורה התואמת את ההלכה. להמשיך לקרוא

הרשאה – הייצוג הקיים בהלכה

בפוסטים הקודמים טיפלנו בסוגיות הקשורות בייצוג לפני בית הדין (אל תהיו כעורכי הדיינים, וסידור הטענות לפני הדיינים). כעת ניגש לאפשרות שהובאה להלכה, בה התובע איננו מי שהמעשה התרחש על ידו.

אורכתא – הרשאה

הרשאה היא הדרך בה ההלכה מאפשרת לתובע למנות אדם שיעמוד במקומו בדין. לאורך הדורות השתנה היקף ההרשאה המקובלת. המקור לדין זה הוא הגמרא בבבא קמא ע' ע"א: להמשיך לקרוא