ארכיון תגיות: חוב

היתר עסקא

במהלך החיים העסקי נצרך העסק לאשראי בכל מיני שלבים (הקמה, פיתוח, הרחבה וכו’). בפני בעל העסק עומדות מספר אפשרויות להשגת אשראי זה, ובאופן כללי ניתן לחלק אותן לשתיים: הגדלת החוב, וגיוס משקיעים. הגדלת החוב היא למעשה הלוואה, דהיינו הגדלת מלאי המזומנים העומדת לרשות החברה, אך לעיתים יהיה קשה למצוא מי שיהיה מוכן לתת מזומנים. כפי שהבאנו כבר, אחד התמריצים לכך הוא נתינת ריבית, שכידוע אסורה מדאורייתא. בכל אופן, היתרון בדרך זו הוא שהדרך העסקית ממשיכה, נשמרת העצמאות של בעל העסק, והוא ממשיך לשמור את רווחיו לעצמו. אפשרות נוספת היא גיוס משקיעים. באפשרות זו, נעשית שותפות בין כסף לעבודה, בין בעל הממון לבעל העסק, וחלוקת התפקידים הבסיסית ביניהם היא שאחד מביא את הכסף והשני מביא את הרעיון ועושה את העבודה. בשותפות כזו מוסכמת מראש צורת חלוקת הרווחים, כשההיגיון העומד בבסיס החלוקה הוא שכל אחד ללא השני לא היה יכול להגיע לרווחים אלו, ולכן צריך לחלקם ביניהם.

הלוואה והשקעה

אפשרויות גיוס אלו מוכרות בהלכה. ההלוואה וההלוואה בריבית מוכרות, אך דומה כי נתיבים אלו חסומים מעט: ההלוואה קשה להשגה, והלוואה בריבית אסורה. לצורך כך, יש בהלכה מודל נוסף, המקביל פחות או יותר להשקעה: העסקא. להמשיך לקרוא

קביעת חובת הראיה

במהלך ביצוע עסקה מתמשכת, עשויים להתגלע ויכוחים וסכסוכים בין הצדדים. אחת השאלות שעולה במצבים אלו היא מי צריך להוכיח את עמדתו. הכלל הבסיסי בהלכה הוא “המוציא מחברו עליו הראיה”, שקובע שהצד שרוצה לשנות את הסטטוס קוו המשפטי הוא זה שצריך להוכיח את טענתו. במקרים מסוימים יש לא ברור מיהו ה”מוחזק”, אך ישנם גם מקרים בהם לצד ה”מוציא” ישנה טענה טובה כנגד מוחזקות חברו, ונביא שתי דוגמאות למקרים כאלו:

  1. טענת “פרעתי” – ישנן דעות שבשטר שאין בו עדים, אלא הוא חתום על ידי הצדדים בעצמם (כמו רוב החוזים בימינו), נאמן החייב לטעון “פרעתי”, והתובע יצטרך להביא ראיה לתביעתו, על אף שיש שטר או חוזה בידו. הסיבה לכך היא שהנתבע יכול לומר “מיגו”: הוא היה יכול לטעון שהשטר מזויף, ולכן הוא יהיה נאמן בטענתו, על אף שקיום החוב מוסכם, ופריעתו מוטלת במחלוקת. יש לציין שנושא זה שונה מאוד בדיני מדינת ישראל, והבדל יסודי זה מחייב הכרות עם ההלכה, ורוב עורכי הדין לא יכירו אותו.
  2. פורע חוב חברו – לעיתים צד אחד נוטל על עצמו במסגרת העסקה חובות של הצד השני, כדי לזרז תהליכים. לדוגמא, במכירת דירה, עשוי הצד הרוכש לשלם את חובות הארנונה וועד בית וכד’, כדי לא לעקב את העסקה, ולאחר מכן לבוא בחשבון מול הצד השני. מצב זה מוגדר בהלכה כ”פורע חוב חברו”, שהדין בו הוא ש”שם את כספו על קרן הצבי”, כלומר – חברו עשוי לומר שאם הוא היה בא לפני בעל חובו, הוא היה משכנע אותו למחול על חובו, ולכן הוא פטור מתשלום.

להמשיך לקרוא