ארכיון תגיות: השקעה

חברה בע”מ בהלכה – סיכום וחשיבה מחודשת

בפוסטים האחרונים הצגנו את ההתייחסויות הקלאסיות לחברה בע”מ בהלכה, וההשלכות שקיום מודל כלכלי זה של חברה בע”מ יוצר על ההשקעות של כל אחד. הנושאים בהם עסקנו היו:

  • החברה בע”מ בהלכה – הצגנו את השיטות השונות בבעלות על חברה בע”מ, וההשלכות לאיסורים שונים (ריבית, שבת וכו’).
  • השקעות כשרות – הצגנו את החשיבות בתשומת הלב להשקעות שלנו, שלא נעבור בהן על ההלכה. כמו כן הצגנו עד כמה נפוץ העניין (לדוגמא: בקרנות הפנסיה).
  • שיקולים בפיקוח ההלכתי – בו הצגנו מגוון שיקולים העומדים בפני הגופים המפקחים על המסלולים הכשרים בקרנות השונות, בבואם להתוות את הנחיות ההשקעה במסלולים הכשרים.

מודל חשיבה להתייחסות לכתחילה

יש לשים לב, שכל השו”תים המתייחסים לדיני חברות, מתייחסים למציאות קיימת. כלומר, השאלה מתחילה מהמציאות, בדיעבד. אם קיימת חברה בע”מ, האם מותר ללוות ולהלוות ממנה ולה בריבית? האם האיסורים שמתרחשים בה מתייחסים לבעל הבית? האם זה נחשב שכר שבת? וכן הלאה. מהסיבה הזו השאלות לא מתייחסות בכלל לדרך ההקמה או הפירוק של חברה, ובזהירות ניתן לומר שכנראה גם אין התייחסות הלכתית לחובות הדיווח והשקיפות, לממשל תאגידי, לחובות והזכויות של המנהלים, מחזיקי המניות, יחסים בין בעלי שליטה לשאר בעלי המניות וכד’. להמשיך לקרוא

שיקולים בפיקוח הלכתי על קרנות כשרות

בפוסטים הקודמים הרחבנו על הצורך במסלולי השקעה כשרים, כדי שהמשקיע ידע שאיננו עובר על איסורים בעצם הפרשתו לקרנות פנסיה לדוג’, או לכל גוף משקיע אחר. בפוסט זה נרחיב בשיקולים השונים שעומדים לפני גופי הפיקוח. לכל בד”ץ המשמש כגוף מפקח יש מדיניות מעט שונה, ולהלן נציג את השיקולים השונים. ניתן לקרוא על המדיניות הספציפית של כל בד”ץ במאמרו של הרב אישון המובא ב”אמונת עתיך” גיליון 100.

העיקרון היסודי שיש לבחון הוא מה היא הזיקה בין המשקיע להשקעה. ככל שזיקה זו גדולה יותר, כך צריך לבחון טוב יותר את ההשקעה עצמה, האם היא עומדת בקריטריונים ההלכתיים (ריבית, שבת ושאר איסורים). להמשיך לקרוא

היתר עסקא

במהלך החיים העסקי נצרך העסק לאשראי בכל מיני שלבים (הקמה, פיתוח, הרחבה וכו’). בפני בעל העסק עומדות מספר אפשרויות להשגת אשראי זה, ובאופן כללי ניתן לחלק אותן לשתיים: הגדלת החוב, וגיוס משקיעים. הגדלת החוב היא למעשה הלוואה, דהיינו הגדלת מלאי המזומנים העומדת לרשות החברה, אך לעיתים יהיה קשה למצוא מי שיהיה מוכן לתת מזומנים. כפי שהבאנו כבר, אחד התמריצים לכך הוא נתינת ריבית, שכידוע אסורה מדאורייתא. בכל אופן, היתרון בדרך זו הוא שהדרך העסקית ממשיכה, נשמרת העצמאות של בעל העסק, והוא ממשיך לשמור את רווחיו לעצמו. אפשרות נוספת היא גיוס משקיעים. באפשרות זו, נעשית שותפות בין כסף לעבודה, בין בעל הממון לבעל העסק, וחלוקת התפקידים הבסיסית ביניהם היא שאחד מביא את הכסף והשני מביא את הרעיון ועושה את העבודה. בשותפות כזו מוסכמת מראש צורת חלוקת הרווחים, כשההיגיון העומד בבסיס החלוקה הוא שכל אחד ללא השני לא היה יכול להגיע לרווחים אלו, ולכן צריך לחלקם ביניהם.

הלוואה והשקעה

אפשרויות גיוס אלו מוכרות בהלכה. ההלוואה וההלוואה בריבית מוכרות, אך דומה כי נתיבים אלו חסומים מעט: ההלוואה קשה להשגה, והלוואה בריבית אסורה. לצורך כך, יש בהלכה מודל נוסף, המקביל פחות או יותר להשקעה: העסקא. להמשיך לקרוא