ארכיון תגיות: הסכם

חברה בע”מ בהלכה – סיכום וחשיבה מחודשת

בפוסטים האחרונים הצגנו את ההתייחסויות הקלאסיות לחברה בע”מ בהלכה, וההשלכות שקיום מודל כלכלי זה של חברה בע”מ יוצר על ההשקעות של כל אחד. הנושאים בהם עסקנו היו:

  • החברה בע”מ בהלכה – הצגנו את השיטות השונות בבעלות על חברה בע”מ, וההשלכות לאיסורים שונים (ריבית, שבת וכו’).
  • השקעות כשרות – הצגנו את החשיבות בתשומת הלב להשקעות שלנו, שלא נעבור בהן על ההלכה. כמו כן הצגנו עד כמה נפוץ העניין (לדוגמא: בקרנות הפנסיה).
  • שיקולים בפיקוח ההלכתי – בו הצגנו מגוון שיקולים העומדים בפני הגופים המפקחים על המסלולים הכשרים בקרנות השונות, בבואם להתוות את הנחיות ההשקעה במסלולים הכשרים.

מודל חשיבה להתייחסות לכתחילה

יש לשים לב, שכל השו”תים המתייחסים לדיני חברות, מתייחסים למציאות קיימת. כלומר, השאלה מתחילה מהמציאות, בדיעבד. אם קיימת חברה בע”מ, האם מותר ללוות ולהלוות ממנה ולה בריבית? האם האיסורים שמתרחשים בה מתייחסים לבעל הבית? האם זה נחשב שכר שבת? וכן הלאה. מהסיבה הזו השאלות לא מתייחסות בכלל לדרך ההקמה או הפירוק של חברה, ובזהירות ניתן לומר שכנראה גם אין התייחסות הלכתית לחובות הדיווח והשקיפות, לממשל תאגידי, לחובות והזכויות של המנהלים, מחזיקי המניות, יחסים בין בעלי שליטה לשאר בעלי המניות וכד’. להמשיך לקרוא

התחייבויות מותנות ואסמכתא

אחד הנושאים אליהם צריך לשים לב בכתיבת חוזים על פי ההלכה, הוא אסמכתא. אסמכתא היא התחייבות עתידית מותנית, כאשר מתנה התנאי סבור שהתנאי לעולם לא יתקיים. במצב כזה, אין גמירות דעת מצד המתנה, ולכן להלכה “אסמכתא לא קניא” – לא חל כאן קניין, וההתחייבות לא תופסת.
ישנן דוגמאות מעשיות רבות לאסמכתא בחוזים, כגון קנסות על איחור במסירת דירה או בביצוע עבודה. להמשיך לקרוא

קניין דברים – עקרונות ופתרונות

ישנם מספר הבדלים עקרוניים בצורת יצירת העסקה, ובפרטים שצריך לכלול בה, בין הלכות חושן משפט, לבין הצורה בה הדברים פועלים על פי הדין הישראלי. כשמסכמים על עסקה, ורוצים שהיא תעמוד בבית דין רבני לענייני ממונות, חשוב לשים לב למספר הלכות שמייצרות את המסגרת העסקית בה ניתן לפעול על פי ההלכה. בפוסט הקודם כבר עמדנו על העקרונות “קים לי”, וקניינים בעייתיים, כמו גם על איסורים שונים שעלולים לעבור במהלך ההתנהלות העסקית. בפוסט זה, נדון במשמעות קניין דברים, מהי הדרך בה ההלכה רואה התחייבויות שאינן חלות על חפצים מעשיים (כגון: התחייבות למעשה מסוים).

קניין דברים

הגמרא במסכת בבא בתרא קובעת שקניין דברים אינו חל, וכך נפסק גם להלכה. העיקרון הבסיסי בקניין דברים הוא שהקניין, ההתחייבות ממנה לא ניתן לחזור, חל דווקא על חפצים ממשיים, ולא על מעשים או פעולות. להמשיך לקרוא