חברה בע”מ בהלכה

ההתייחסות ההלכתית לחברה בע”מ איננה פשוטה. מחד, לא היה מבנה כלכלי כזה בזמן כתיבת רוב ספרי ההלכה. מאידך, חברות בע”מ מניעות כיום את כל גלגלי הכלכלה. לפיכך חייבת להיות התייחסות מקיפה וסדורה לנושא זה מבחינה הלכתית. במאמרים הבאים נסקור על קצה המזלג את מהותה של חברה בע”מ, ההתייחסויות ההלכתיות הקיימות לגביה, וננסה להציע מודל התייחסות מסויים ולהצביע על השלכותיו. ממילא תעלה גם השאלה כיצד והיכן להשקיע את כספנו, אם נרצה להשקיע אותו במקומות התואמים להלכה.

מהי חברה בע”מ?

חברה בע”מ, כשמה כן היא – יש לה ערבון מוגבל. כלומר, האחריות הכספית של בעלי המניות כלפי נושי החברה לא תעלה על סך הכסף שהם השקיעו כבר (דהיינו, שווי מניותיהם). במילים אחרות, לא ניתן לבוא בתביעה כלפיהם מעבר ליכולות של החברה עצמה. דבר זה מעמיד למעשה מסך בין בעלי החברה לחברה עצמה, ויוצר לחברה ישות משפטית נפרדת כביכול. הישות המשפטית הנפרדת נתקבעה מאוד במהלך הזמן, עד כדי כך שבנק לאומי (כחברה בע”מ) מצא את עצמו נתבע בדין הפלילי! מציאות זו מאפשרת לכאורה שחיתויות מסוגים שונים, ולכן נקבע בחוק שבמקרים של הוצאת כספים מהחברה על מנת להתחמק ממחויבויותיה, או כשנעשית פעולה של בעל מניות המזיקה לחברה (ובעוד מספר מקרים המנויים בחוק) תהיה פעולה של “הרמת מסך” – בעלי המניות לא יוכלו להתחמק מהאחריות האישית במהלכים פליליים אלו.

הבעלות על חברה על פי ההלכה

הפוסקים בתקופות שונות התייחסו לשאלת הבעלות על חברה, והעלו מספר אפשרויות:

  • בעל המניות הוא מלווה – מהר”ם שיק.
  • בעל המניות הוא הבעלים – כך טען המהרש”ג, שכן אם אין לווה, אין מלוה.
    • בעל המנחת יצחק הגביל את הבעלות רק למצב בו הבעלות על המניות נותנת זכות הצבעה. האגרות משה הגביל זאת אף יותר, וטען שכשזכות ההצבעה איננה משמעותית בגלל קיומם של בעלי שליטה, גם כן אין בעלות.
    • מאידך, יתכן שאף המהר”ם שיק יודה שבחברות קטנות (כגון: חברות משפחתיות) בעלי המניות הם הבעלים ממש.
  • המנהלים הם הבעלים לפי בית יצחק, אך יתכן שהוא התייחס למבנה התאגדות מסויים שהיה מקובל בזמנו.
  • אפשרות נוספת היא שחברה היא ישות משפטית נפרדת אף לפי ההלכה.
    • ראגאצ’ובר מכנה זאת “צורה ללא גוף”.
    • אפשרויות שונות מוצאות מקורות הלכתיים אחרים לחלות הגדרה זו, מדינא דמלכותא או ממודל הלכתי דומה (כגון ממון הציבור או ממון יתומים על פי תשובת הרשב”א).

ריבית בחברה בע”מ

נחלקו הפוסקים אם הותרה ריבית בחברה בע”מ, ואם כן – באיזה אופן. המתירים יכולים לסמוך על מספר כיוונים:

  • לפי חלק מהפוסקים לעיל, בעלי המניות אינם מוגדרים כבעלים.
  • המהרש”ג, וכן האגרות משה טוענים שאין איסור ריבית (“לא תהיה לו כנושה”) כאשר אין חיוב אישי, ובחברה, הערבון המוגבל גורם לכך שהחיוב איננו על בעלי המניות.

אמנם, אחרונים רבים לא סמכו על כך כדי להתיר ריבית בבנקים, ואכן המנהג שלכל הבנקים בישראל יש “היתר עסקא”.

התייחסויות הלכתיות לחברה בע”מ

דוגמא נוספת להשלכה של שאלת היישות המשפטית הנפרדת, היא במחלוקת בין הרב צימבליסט לרב דייכובסקי בהתייחסות ליתומים של בעל המניות. לדעת הרב צימבליסט, חברה היא סוג של שותפות, ולכן אם נפטר בעל המניות נתייחס לבניו כיתומים, וממילא יחול עליהם דין “טענינן ליתמי” וכד’. הרב דייכובסקי טען לעומתו שחברה היא יישות משפטית נפרדת, ולכן מות בעלי המניות לא משנה את הסטטוס של התביעה, שכן התביעה היא מול החברה עצמה.
הפוסקים התייחסו גם לשאלה האם “מותר” לחברה לעבור על איסורים כגון: שבת, שביעית, חמץ בפסח. ככל שהחברה תוגדר יותר בכיוון של יישות משפטית נפרדת, יתירו את האיסורים הנ”ל, ולדוגמא מותר יהיה לקנות אחרי פסח חמץ מחברה ששמרה אותו בפסח.
הבאנו בפוסט זה בקצרה את דעות והתייחסות הפוסקים השונים למושג הכלכלי “חברה בע”מ”. ניתן לראות בדוגמאות שהובאו, שלדעות השונות יש השלכות רחבות על ההלכה לגבי נושאים רחבים הקשורים להיבט העסקי. נושא האיסורים בחברות מעלה את השאלה כיצד יש להשקיע בצורה כשרה, ונטפל בכך בפוסט הבא. לאחר מכן, ננסה להציע מודל חשיבתי הלכתי לטיפול בנושא חברות בע”מ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *