קביעת חובת הראיה

במהלך ביצוע עסקה מתמשכת, עשויים להתגלע ויכוחים וסכסוכים בין הצדדים. אחת השאלות שעולה במצבים אלו היא מי צריך להוכיח את עמדתו. הכלל הבסיסי בהלכה הוא “המוציא מחברו עליו הראיה”, שקובע שהצד שרוצה לשנות את הסטטוס קוו המשפטי הוא זה שצריך להוכיח את טענתו. במקרים מסוימים יש לא ברור מיהו ה”מוחזק”, אך ישנם גם מקרים בהם לצד ה”מוציא” ישנה טענה טובה כנגד מוחזקות חברו, ונביא שתי דוגמאות למקרים כאלו:

  1. טענת “פרעתי” – ישנן דעות שבשטר שאין בו עדים, אלא הוא חתום על ידי הצדדים בעצמם (כמו רוב החוזים בימינו), נאמן החייב לטעון “פרעתי”, והתובע יצטרך להביא ראיה לתביעתו, על אף שיש שטר או חוזה בידו. הסיבה לכך היא שהנתבע יכול לומר “מיגו”: הוא היה יכול לטעון שהשטר מזויף, ולכן הוא יהיה נאמן בטענתו, על אף שקיום החוב מוסכם, ופריעתו מוטלת במחלוקת. יש לציין שנושא זה שונה מאוד בדיני מדינת ישראל, והבדל יסודי זה מחייב הכרות עם ההלכה, ורוב עורכי הדין לא יכירו אותו.
  2. פורע חוב חברו – לעיתים צד אחד נוטל על עצמו במסגרת העסקה חובות של הצד השני, כדי לזרז תהליכים. לדוגמא, במכירת דירה, עשוי הצד הרוכש לשלם את חובות הארנונה וועד בית וכד’, כדי לא לעקב את העסקה, ולאחר מכן לבוא בחשבון מול הצד השני. מצב זה מוגדר בהלכה כ”פורע חוב חברו”, שהדין בו הוא ש”שם את כספו על קרן הצבי”, כלומר – חברו עשוי לומר שאם הוא היה בא לפני בעל חובו, הוא היה משכנע אותו למחול על חובו, ולכן הוא פטור מתשלום.

הפתרון לשתי בעיות אלו (ובעיות אחרות דומות בסוגן), הוא התנאה מראש. במקרים מסוג זה יש להתנות מראש על מי מוטלת חובת הראיה, ואיזו ראיה תהיה קבילה (עדים, ראיה נסיבתית, הוכחה כתובה וכו’). כמו כן, יש לכתוב בחוזה המכירה בדוגמא לעיל, שהמוכר מתחייב לשלם לקונה את כל החובות אותם הוא פורע עבורו (רצוי גם לפרט באילו חובות מדובר). התנאה זו תהיה תקפה מבחינה הלכתית בדרך כלל, וכדאי להתייעץ עם תלמיד חכם כיצד לעשות זאת.
ישנם מקומות בהם חז”ל השתמשו ביכולת התנאה בצורה מובנית. דוגמא אחת היא “אודיתא” – הודאה בקיומו של חוב פיקטיבי, שטר זה מאפשר פתרונות לבעיות הלכתיות, שחלקן הוזכרו במאמרים קודמים. דוגמא נוספת היא ב”היתר עסקא”, בו משתמשים בהתנאה על רף הראיה הנדרש, במקרה בו היה ללווה הפסדים, או אף רווחים שאינם מגיעים לריבית המוסכמת (הרחבה על כך בפוסט המדבר על כך).

ההתנאה על רף וחובת הראיה היא דבר חשוב בכל חוזה, שכן תמיד כדאי לקבוע מי אחראי להוכיח כל שלב בעסקה. יש לתת את הדעת לנושא זה בכל יצירה של עסקה, ולכן מומלץ להתייעץ לפני חתימת החוזה עם יועצים המכירים את התחום, כיצד לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. היועצים ב”לשם” מודעים לסוגיות אלו, ומשלבים אותן בצורה מיטבית בעבודתם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *