עריכת חוזים על פי ההלכה

בבואנו לערוך חוזים, כגון הסכמי מייסדים, הסכמי מכר, הסכמי עבודה ועוד, יש להקפיד מאוד על ניסוח בצורה שתתאים הן לתכלית אותה אנו מנסים להשיג, והן להלכה – שתיתן תוקף ויכולת אכיפה לעסקה המתרקמת. בפוסטים הקודמים הדגשנו את הצורך והחשיבות בכך שההתנהלות העסקית תתנהל על פי ובהתאם להלכה. בענייני חוזים ישנה חשיבות מיוחדת להתאמה הלכתית, שכן ישנם הבדלים עמוקים בין דיני חוזים הנהוגים בבתי המשפט, לצורה בה צריך לערוך חוזים על פי ההלכה. ננסה להביא מעט עקרונות להדגמת העניין.
מטרת החוזה היא להסדיר את היחסים בין שני הצדדים שעורכים אותו, בצורה שתהיה ברורה ולא משתמעת לשני פנים. חשוב להכליל בחוזה גם כיצד העניינים יתנהלו גם במצב בו הדברים לא פועלים כמתוכנן. חוזה מתחלק באופן בסיסי לשלושה עניינים:
1. תחילת העסקה – כלומר, מה מכניס לעסק כל צד בעסקה, זיהוי הצדדים באופן ברור, מה הן הסיבות שהביאו לחתימת החוזה, ומה הם היעדים אותם הצדדים מקוים להשיג.
2. העסקה עצמה – מה הן המחויבויות שכל צד לוקח על עצמו, מה הם הנהלים בכל שלב בעסקה, מה הם התשלומים המעורבים בעסקה, מועדיהם, הסנקציות על אי תשלום, או אי תשלום בזמן וכן הלאה.
3. סיום העסקה – מה היא תקופת החוזה, מה הם התנאים בהם ניתן להשתחרר מהחוזה, מה מוגדר כסיום ומילוי כל החובות ההדדיות וכד’.
בכל אחד משלבים אלו חשוב שתהיה בהירות. עורך דין שכותב חוזה מתחשב בדברים אלו, וגם לאדם שלא ילך לערכאות אלא לדין תורה, חשוב הייעוץ המקדים – על מנת שהחוזה יתאים להלכה. לפיכך, אסור שהנהלים יכתבו בצורה מעורפלת, אלא הסעיפים צריכים להיות מנוסחים בצורה שמגדירה בצורה ברורה את תוכנם. ישנם גם הוראות הלכתיות הקשורות בחלק זה, כגון שהצדדים יחתמו על כל עמוד, ושיהיה מספור לכל העמודים (שיכתב בו גם מתוך כמה עמודים) ועוד. יש לברר היטב את מעמד הצדדים בחוזה מבחינת ההלכה, ואם מדובר בחברה בע”מ או בעמותה – יש לבחון היטב כיצד להתייחס לכך בחוזה. בעתיד, נכתוב פוסט המפרט את העניין. דוגמא נוספת קשורה במקרה בו יש שניים שעושים עסקה, עם אדם שלישי. על פי ההלכה, כאשר בשטר כתוב שני אנשים בצד מסוים, הפרשנות היא שכל אחד מהם חייב באופן חלקי. כתוצאה מכך, לא ניתן לגבות את מלוא החוב מאחד מהם. הפיתרון לכך הוא להתנות מראש שניתן יהיה לגבות מכל אחד מהשותפים האלו, וזהו תנאי שבממון, שחל על פי ההלכה.
מטבע הדברים, כל צד בעסקה מעוניין בשמירת מרחב תמרון מצדו. לכן, כל צד צריך לעמוד על כך שהתחייבויותיו ינוסחו בצורה ספציפית ולא כללית. זו גם הסיבה שחשוב לכתוב נהלי תשלום מסודרים, שכל צד ידע מתי מגיע לו כסף, וכיצד הוא אינו נתקע בלי שירות / כסף (כל צד על פי עניינו כמובן). לצורך כך יש לחלק את החוזה לשלבים, שהתקדמות בהם מותנית בתשלומים, והתשלומים מותנים בהתקדמות בשלבים מעשיים. יש לשים לב בעניין זה לבעית אסמכתא שיכולה להיות במצבים של תשלומים מותנים (כגון קנסות וכד’) – בהמשך נכתוב כיצד מתמודדים עם בעיה זו. כמובן, בכל מקרה יש להקפיד גם על שאר הוראות ההלכה, ובמיוחד יש לשים לב לפרטי דיני ריבית.
אנו רואים שיש להקפיד לנסח את החוזה בצורה בהירה וקפדנית. במלאכת הניסוח יש לקחת בחשבון הן את האפשרויות המציאותיות שיכולות להתרחש, והן התייחסויות משפטיות הלכתיות למציאויות אלו. בפוסט הבא, נרחיב על עקרונות הלכתיים שבאים לידי ביטוי ביצירת חוזים על פי ההלכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *