סעיפים נפוצים בחוזים הלכתיים

ניתן למצוא ברשת חוזים הלכתיים בנושאים שונים. כשמעיינים בהם, ניתן למצוא מספר סעיפים שחוזרים בהם, ללא קשר לנושא החוזה. סעיפים אלו מסדירים עניינים הלכתיים כלליים, ולא תמיד ברורה השפה והלשון שלהם לקורא ההדיוט, שאינו בקי במכמני ההלכה. ברשימה הבאה נרכז על מספר סעיפים חשובים הכלולים ברוב החוזים, ונסביר בקצרה את משמעותם באופן בסיסי. בחלק מהנושאים דנו במקום אחר, ונשתדל לציין זאת בגוף הדברים. לאחר מכן, נדון בקצרה על השיקולים בניסוח סעיפים כלליים, ובבעיות שעשויות לעלות מסעיפים כאלו.

בוררות מוסכמת

סעיף זה הינו סעיף חובה בחוזה הלכתי. סעיף זה קובע שמחלוקות וסכסוכים בעניין החוזה יובאו בפני דין תורה, ולא בפני בית משפט אזרחי, ובכך בעצם הופך את החוזה להלכתי – שכן ידונו ויקבעו את פירושו ויישומו על פי ההלכה. חוק הבוררות מאפשר לצדדים לקבוע בוררות מוסכמת ביניהם גם לא על פי הדין המהותי (קרי: חוקי המדינה), ובכך מאפשר סעיף בוררות את הקבילות של ההסכם בפני בית משפט. כלומר, בית המשפט עצמו ישלח את המתדיינים לפני בית הדין שהם קבעו ביניהם, ובלבד שמולאו תנאי החוק. זו חשיבותו של סעיף זה, שכן הוא מאפשר אכיפה וחיוב הצדדים ללכת על פי דין תורה.
לעיתים ישולבו עוד מספר סעיפים הקובעים את כוחו של הבורר, האם הוא יכול לפסוק ע”פ היושר ו/או לקבוע פשרה וכד’. חלק מבתי הדין והבוררים מחזיקים בידם שטר בוררות המפרט את כללי ההדיינות לפניהם, ולכן חשוב להכליל סעיף הקובע שהצדדים מקבלים את שטר הבוררות הזה.
סעיפים נוספים שעשויים להיכלל בסעיפי הבוררות, הם סעיפים הקובעים אילו חוקים מחוקי המדינה קיבלו עליהם הצדדים. במקום אחר נרחיב בעניין תחולת חוקי המדינה על פי ההלכה, בין מצד “דינא דמלכותא” ובין מצד המנהג, אך כעת נדגיש שהצדדים יכולים גם לקבל על עצמם שהעסקה תתפרש ותונהג על פי חוקים ספציפיים.

אסמכתא

אסמכתא היא מצב בו לא ברור שהתחייבות כלשהי תופסת, ולכן מוסיפים סעיף בלשון הדומה לזה:
“הצדדים מודים בזאת, שלשם מתן תוקף הלכתי לכל האמור בהסכם זה, עשו קניין המועיל לכל סעיף כראוי לו, מעכשיו, בפני בי”ד חשוב, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי”.
בצורה כזו פותרים את רוב הבעיות המתעוררות בגלל אסמכתא. ישנם גם פתרונות נוספים, הקשורים בצורת בניית העסקה ללא אסמכתא, והם לא כוללים סעיף מיוחד בחוזה. במקרים מסויימים ניתן לקבוע מחילה מותנית במקום התחייבות מותנית. על כל הפתרונות האלו הרחבנו במאמר על אסמכתא.

קים לי ויפוי כח השטר

במסגרת הסעיפים הקובעים את מסגרת הבוררות יש להכניס את הכללים בהם ניתן או לא ניתן לטעון “קים לי”. כמו כן, בחוזים רבים נמצא סעיף הקובע שהשטר יתפרש על פי הפוסק המקיים את השטר, ולא ניתן יהיה לטעון נגדו “קים לי”. על ידי סעיפים אלו מקבעים את העסקה, ומחזקים את כח השטר מול טענות שעלולות לעלות נגדו.

היתר עסקא

איסור ריבית הוא איסור חמור, שעשוי להיות חלק מעסקאות רבות, בעיקר כאלו המתפרסות על פני זמן, ולא נגמרות מיידית (רוב העסקאות המלוות בחוזים הן כאלו). כדי להימנע מאיסור ריבית תיקנו חכמי האחרונים את “היתר העסקא”, שמשלב את ההלוואה עם פיקדון, דהיינו הופך את שני הצדדים לשותפים במיזם באופן חלקי. בחוזים הלכתיים רבים משולב סעיף האומר שאם יש בעיית ריבית באיזשהו סעיף בחוזה, הרי שהיא תוסדר ע”פ עקרונות היתר העסקא. מעבר לאיסור הריבית, במקרים מסויימים שטרות בהם יש ריבית לא יהיו קבילים, ולכן יש לשים לב לעניין זה.

תנאים כתנאי בני גד ובני ראובן וכתיקון חכמים

בדיני התנאים ישנם כללים מסויימים כיצד יש להתנות, שאם הם לא מתמלאים – התנאי עשוי להתבטל (ולעיתים אף המעשה). כדי להימנע מכך, נהוג להוסיף בחוזה שכל התנאים שמופיעים בו נעשו כתנאי בני גד ובני ראובן, וכתיקון חכמים. ישנם עוד בעיות הלכתיות שנפתרות בצורה כזו, ודנו עליהם במקומם.

שיקולים בניסוח סעיפים כלליים

את כל הסעיפים שפירטנו כעת, ניתן לנסח בצורה מורחבת, המפרטת בכל מקרה את המנגנון הספציפי בו משתמשים, וניתן גם לנסח בצורה מקוצרת. לדוגמא, היתר עסקא, יכול להיות מנוסח שהכל נעשה על פי היתר עסקא שתיקנו חכמים, וניתן גם לפרט על אילו סעיפים זה חל, ובאיזה אופן מפעילים את היתר העסקא (מה הן הסנקציות הספציפיות שבהן משתמשים על מנת להבטיח את התשלומים למשל). בניסוח המורחב יש יתרון, מבחינת הספציפיות של הסעיפים והכלים ההלכתיים המופעלים. בניסוח המקוצר יש יתרון בבהירות בגלל קיצור החוזה, אך לעיתים לא יובן מתוך הדברים כיצד בדיוק המנגנון ההלכתי מופעל. דבר זה יכול ליצור תקלות וויכוחים, ולכן רצוי שהחוזה ינוסח בצורה מותאמת לעסקה, כך שיבדקו נושאים אלו לעומק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *