משפטי התנאים בחוזים עסקיים

אחד המאפיינים של חוזים מודרניים (הסכם מייסדים לדוגמא, או הסכמי עבודה למיניהם, וכמובן גם הסכמים מסחריים אחרים, כגון: הסכמי מכר, או הסכמי הפצה וכן הלאה) הוא המורכבות שלהם. הסכמים כאלו מטפלים בכל מיני הסתעפויות אפשריות בעסקה, מקרים ותגובות לכל מיני אפשרויות שונות ומשונות. אגב, זו הסיבה שרצוי שאדם הבקי בחיי המסחר יערוך אותם, אך כמובן צריכה להתלוות לכך ידיעת המצע המשפטי שזירת ההתרחשות נמצאת על גביו. ישנן הוראות חוקיות והלכתיות שונות הקשורות בצורות ההתנאה, ויש צורך להתחשב בנושאים אלו, בבואנו לערוך חוזה.
ההוראות ההלכתיות הקשורות לתנאים בחוזה קרויות “משפטי התנאים”. העקרונות הבסיסיים הם:

  • תנאי כפול – יש להתנות בצורה מפורשת מה יקרה במילוי התנאי, וגם את הצד השני: מה יקרה אם לא יתמלא התנאי.
  • הן קודם ללאו – הצד החיובי של ההתנאה, צריך להיאמר לפני שמתחילים את הצד השלילי.
  • תנאי קודם למעשה – ניסוח התנאי צריך להיות שההתנאה נאמרת לפני תוצאת קיום או הפרת התנאי, כגון: “אם תלך למקום פלוני, אתן לך מאה שקלים”.
  • תנאי שאפשר לקיימו – אם התנאי מוגדר כדבר שאי אפשר לקיימו, התנאי בטל והמעשה קיים.

יישום העקרונות דלעיל עשוי להיות מעט בעייתי במקרים מסוימים. ראשית, הדרישה לתנאי כפול יוצרת אירוך, שלא תמיד נוח. מעבר לכך, הדרישה ל”הן קודם ללאו” יכולה להיות קשה, כאשר התנאי חיובי והמעשה שלילי או להיפך. ישנה מחלוקת בפוסקים כיצד להייחס למציאות כזו, לדוגמא בתנאי: “אם ראובן יסייע במכירות, שמעון לא יקבל את פרמיית המכירות”: מהו ה”הן” ומהו ה”לאו”? האם ההן והלאו נבדקים בתנאי או במעשה? כאמור, ישנה מחלוקת בפוסקים בעניין זה. אף על פי שישנה הכרעה כלשהי במחלוקת זו, כבר ציינו שבבואנו לערוך חוזה, רצוי לבנותו בהתאם לכל השיטות, על מנת להימנע מבעיית “קים לי”.
כדי לפתור את בעיית הפרשנות של ההן והלאו בתנאים מורכבים, ניתן לעתים להשתמש בניסוח שונה, שיהיה חיובי או שלילי לכל ארכו. לא תמיד זה אפשרי, ולפעמים זה מסרבל את הניסוח וגורם לו להיות לא בהיר. בהירות החוזה הינה דבר חשוב מאוד בכל חוזה, שכן כאשר באים לפרש את החוזה, הבהירות מאוד עוזרת לחד משמעיות של החוזה. פתרון אפשרי נוסף שהובא בפוסקים הוא להוסיף סעיף האומר: “כל התנאים שהותנו בהסכם זה הותנו כתנאי בני גד ובני ראובן וכפי תיקון חכמים”, ולכתוב רק צד אחד. לרוב הפוסקים, ניסוח כזה יסייע בבעיות שהעלנו. ניסוח כזה בעצם יוצר הודאת בעל דין שהתנאים הותנו כנדרש, ולכן הם מובאים בחוזה בקיצור.
יכולת ההתנאה היא רחבה מאוד, וניתן להתנות כמעט על כל דבר. כמובן, כש“מתנה על מה שכתוב בתורה” התנאי בטל, אך “בדבר שבממון – תנאו קיים”. פירוש הדבר הוא שלא ניתן להתנות בניגוד להלכה מפורשת, כגון להתנות שצד כלשהו יעשה איסור. אמנם, בעניינים ממוניים, בהם לא מתנים על שינוי ההלכה עצמה, אלא מתנים על עיצוב העסקה בצורה כזו שההלכה לא תחול עליה – אין בעיה. הגמרא מביאה דוגמא לכך מתנאי על שמיטת כספים. האומר “על מנת שלא תשמטני שביעית” – כלומר, שהשביעית, שהיא מצוה מהתורה, לא תחול, השביעית תשמט אותו. אך האומר “על מנת שלא תשמטני בשביעית”, דהיינו, העסקה בינינו היא כזו בה אתה לא דורש את שמיטת הכספים, אכן השביעית לא תשמט את החוב הספציפי. יש עוד הרבה מה להאריך בפירוט עניינים אלו ובטעמיהם, אך כרגע נציין שבצורה כזו ניתן גם לעצב עסקאות נוספות בשונה מהגדרת ברירת המחדל ההלכתית, כגון דיני שמירה, או עניינים מסויימים בדיני ראיות וכד’.
לסיכום, עמדנו כאן על פן אחד הנדרש ביצירת עסקאות על פי ההלכה: משפטי התנאים. מומלץ בכל מקרה לשאול מורה הוראה, או לקבל ייעוץ משפטי הלכתי עבור כל עסקה בתנאיה הספציפיים. בהמשך, נביא עוד הלכות הקשורות ביצירת העסקאות, ובפרשנות של הסכמים וחוזים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *