משמעות המשפט במדינה

המשמעות של המשפט במדינה על פי התורה, הינה רחבה ועמוקה, ולהלן נציג רק ראשי פרקים להתחלת העיון בנושא. בגישתנו לנושא זה, עולות שתי שאלות באופן מיידי:

  1. תנאי שבממון – מקובלנו שמי שמתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטל, אבל בממונות הדין אינו כך ותנאו קיים. כלומר, אם אדם מתנה בהלוואה "על מנת שהשביעית לא תשמט אותי" – הרי שתנאי זה בטל, ולאחר השביעית החוב ימחק. לעומת זאת, אדם שאומר "על מנת שלא תשמטני בשביעית", כלומר הוא פונה ללווה, ומסכם עימו שהוא לא ישמט את החוב – הרי שתנאי זה מועיל. לענייננו, השאלה העולה מכאן היא מה המשמעות של המשפט על פי התורה, אם בכל מקרה ניתן להתנות ו"לוותר" עליו?
  2. חלות החוק – כפי שכבר הבאנו בעבר, לעיתים יש לחוק במדינת ישראל תוקף גם על פי ההלכה. אם כך, בית הדין בפסקיו צריך להתחשב בחוק המדינה, וממילא מהו ההבדל בינו לבין בית המשפט?

אף על פי ששאלות אלו נכונות לכל מערכת משפטית (שכן אלו שאלות הנובעות מהגמישות והחירות הנדרשות לקיומו של עולם כלכלי), לא מצאנו עם ולשון המוותרים על משפטיהם… ניתן לענות ישירות גם על שאלות אלו, אך כעת נסתפק בהצבת מספר הבדלים מהותיים (דהיינו, לא בפרטי החוקים, אלא בצורת ההסתכלות ובמה שמעבר למשפט המעשי) בין המשפט הישראלי המקורי, לבין שאר שיטות המשפט.

  • מהותניות – ע"פ המהר"ל (באר הגולה, הבאר השני), התורה מתייחסת למהותם של הדברים. המהר"ל מביא לכך מספר דוגמאות, בין השאר מדיני השבת אבידה ו"כאשר זמם", ע"ש. לעומת זאת, שאר המשפטים הינם "נימוסיים" כהגדרתו, דהיינו, מגמתם היא סידור החיים החברתיים, לאו דוקא על פי אותן מהויות רוחניות.
  • מקור המשפט – הרב קוק (קובץ ב', רס"ז) מגדיר שני מקורות לדרך משפטית: טוב ורע. הצד הטוב נובע מכך שיש לחזק את ההכרה שאסור לעשות עוולה. הצד הרע נובע מהתחזקות האגו והאני, ואי מתן אפשרות להקטנתו. במשפטים האלוקיים המובאים בהלכה, אין כלום מהרע, ועל פי זה הוא מסביר את ההלכה שגם בעניינים שדיני ישראל והגויים שוים, אין ללכת לפני הגויים, מפני שדיניהם נגועים במקור הרע.
  • המשפט כתרבות – המשפט, מעבר למקומו בערכאות, הינו תרבות, דרך חיים. ישנה שיטה ערכית שלמה המוטבעת בתוך המשפט, של כל אומה ולשון. הרב בספר אורות (ישראל ותחייתו, ג') מבאר שזו הייתה הסיבה להפסקת הסמיכה – ההתנגדות לכך שכל התרבות קשורה לה'.
  • יושר וצדק במשפט – במשפט האנגלי ישנו חלק שלם הנקרא Equity: דיני היושר. במקום בו המשפט המקובל לא נתן מענה, באו דיני היושר לתת מענה. דרך המענה הייתה ערכית, בשונה מהכללים הנוקשים של המשפט הרשמי. להבדיל, בדיני ישראל, ישנו מקום מרכזי ליושר. “ועשית הישר והטוב", “למען תלך בדרך טובים", לפנים משורת הדין ועוד – הינם כללים מרכזיים המגדירים את המשפט. לא מדובר בנתינת משענת למקומות בהם היצמדות משפטית יבשה גורמת לעוול, אלא להגדרה היסודית של המשפט האלוקי. ניתן עוד הרבה להאריך ביחס שבין ההלכה והיושר (למשל: מצות דינים של שבע מצוות בני נח ע"פ הרמב"ן והיחס בינה לבין המשפט ההלכתי, מקום הפשרה במשפט וסוגיה – עי' בהקדמת הרמב”ם למשנה, משפט הכהנים על פי אגרות הראי"ה קג, ועוד), ובע"ה בהמשך נייחד לכך פוסט.

נקודות קצרות אלו, שראוי להרחיב בהן, נותנות מעט מושג על המשמעות של המשפט על פי התורה. אין יכולת להחליף את המשפט כמערכת, והוא חייב לחלחל לכל המערכות, כולל זו האזרחית – מסחרית. השאלה הראשונה שנשאל האדם בדין היא: "נשאת ונתת באמונה?". חובה עלינו שגם דרכי המסחר שלנו יהיו מכוונים לאור התורה, ואנו ב"לשם – יעוץ משפטי הלכתי" עושים מאמצים רבים לסייע לרוצים בהטמעת משפט התורה במשפט האזרחי מסחרי. לאור המשמעויות החשובות שהעלנו, נעסוק בפוסטים הבאים ביישום המערכת המשפטית על פי התורה, בשטחים חדשים, כגון חברות בע"מ וקניין רוחני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *