חברה בע”מ בהלכה – סיכום וחשיבה מחודשת

בפוסטים האחרונים הצגנו את ההתייחסויות הקלאסיות לחברה בע”מ בהלכה, וההשלכות שקיום מודל כלכלי זה של חברה בע”מ יוצר על ההשקעות של כל אחד. הנושאים בהם עסקנו היו:

  • החברה בע”מ בהלכה – הצגנו את השיטות השונות בבעלות על חברה בע”מ, וההשלכות לאיסורים שונים (ריבית, שבת וכו’).
  • השקעות כשרות – הצגנו את החשיבות בתשומת הלב להשקעות שלנו, שלא נעבור בהן על ההלכה. כמו כן הצגנו עד כמה נפוץ העניין (לדוגמא: בקרנות הפנסיה).
  • שיקולים בפיקוח ההלכתי – בו הצגנו מגוון שיקולים העומדים בפני הגופים המפקחים על המסלולים הכשרים בקרנות השונות, בבואם להתוות את הנחיות ההשקעה במסלולים הכשרים.

מודל חשיבה להתייחסות לכתחילה

יש לשים לב, שכל השו”תים המתייחסים לדיני חברות, מתייחסים למציאות קיימת. כלומר, השאלה מתחילה מהמציאות, בדיעבד. אם קיימת חברה בע”מ, האם מותר ללוות ולהלוות ממנה ולה בריבית? האם האיסורים שמתרחשים בה מתייחסים לבעל הבית? האם זה נחשב שכר שבת? וכן הלאה. מהסיבה הזו השאלות לא מתייחסות בכלל לדרך ההקמה או הפירוק של חברה, ובזהירות ניתן לומר שכנראה גם אין התייחסות הלכתית לחובות הדיווח והשקיפות, לממשל תאגידי, לחובות והזכויות של המנהלים, מחזיקי המניות, יחסים בין בעלי שליטה לשאר בעלי המניות וכד’. יוצא מן הכלל לעניין זה הוא המקרה שדיברנו עליו לגבי יתומי בעלי חברה, ע”ש. כאמור, הסיבה לכך היא שההתייחסות היא רק ברמה העקרונית של מהות החברה, ורק בצורה דיעבדית – כיצד מתייחסים למציאות קיימת.

כפי שכתבנו כבר בעבר, ניתן לחפש ואולי למצוא מודלים של הגבלת אחריות בהלכה (לדוגמא: אפותיקי מפורש). כמו כן, ישנן דוגמאות ליישות משפטית (ממון הציבור למשל), ואולי ניתן להשתמש בהם. אך כאשר אנו באים לבחון את שאלת החברה בע”מ בהלכה לכתחילה, יש לגשת לשאלה בצורה אחרת. במקום לשאול מה המבנה ההלכתי המקביל, עלינו לשאול כיצד משיגים את התועלת המושגת בכלים המשפטיים המקובלים, ע”י כלים הלכתיים? האם וכיצד ניתן להגביל אחריות? האם ועד כמה ניתן לייצר מסך בין גוף משפטי ליוצרו? דומה כי התשובות לשאלות אלו חיוביות (למשל, באמצעות שימוש בדיני התנאים ובעסקא ההלכתית). כאשר השאלות נשאלות בצורה כזו, הן פשוטות בהרבה. איננו מחוייבים למצוא הקבלה מלאה, אלא רק לייצר חוזים ומוסכמות שימלאו את הדרישות הכלכליות.

פוזיטיביזם משפטי

באקדמיה נטוש הויכוח לגבי המשפט בכללותו, האם הוא פוזיטיבסטי. לענייננו, הפוזיטיביזם המשפטי טוען שהחוק נוצר בידי אדם ועבור האדם. לעניין חוק החברות אין חולק שחוק הוא פוזיטיבסטי. אין זכות טבעית לקיומה של חברה, חברה היא פיקציה משפטית. העולם הכלכלי חיפש כיצד לבטח את עצמו, ולהפריד בין פרוייקטים מסויימים ליוצרים שלהם, ויצר את היישות המשפטית הנפרדת, את החברה בע”מ. כדי להגן על הציבור והמשקיעים ולארגן את הנושא, נוצרו דיני החברות השונים, מתוך הסכמת בני האדם, ולא כניסיון לשקף דיני צדק טבעיים.

יש המתארים את החברה בע”מ כקובץ הסכמים המשתפים פעולה ביניהם, כ”א מהאינטרס שלו, והאינטרס המשותף הוא קיום החברה. היוצא מכך הוא שאין ממש במושג “בעלות על חברה”, אלא רק זכויות מסוימות הנובעים מאותם הסכמים. סימוכין לכך ניתן למצוא בחוק החברות עצמו, המגדיר מניה כ”אגד של זכויות בחברה הנקבעות בדין ובתקנון”. בכל חוק החברות לא ניתן למצוא אזכור ל”בעלי החברה” וכד’ (להבדיל מ”בעלי השליטה”).

אם אכן זהו תיאור נכון של חברה בע”מ, אין בעיה עקרונית ב”פתיחת” כל הסכם והסכם מהאגד הזה, וניסוחו בהתאם לכללי ההלכה (עליהם דובר רבות באתר זה). כל השאלות וההשלכות שנידונו לעיל: ריבית, שבת, שביעית, שאר איסורים, השקעות כשרות וכו’, צריכות להיות נידונות על פי הצורה בה בעצם ננסח את ההסכמים הללו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *