היתר עסקא

במהלך החיים העסקי נצרך העסק לאשראי בכל מיני שלבים (הקמה, פיתוח, הרחבה וכו’). בפני בעל העסק עומדות מספר אפשרויות להשגת אשראי זה, ובאופן כללי ניתן לחלק אותן לשתיים: הגדלת החוב, וגיוס משקיעים. הגדלת החוב היא למעשה הלוואה, דהיינו הגדלת מלאי המזומנים העומדת לרשות החברה, אך לעיתים יהיה קשה למצוא מי שיהיה מוכן לתת מזומנים. כפי שהבאנו כבר, אחד התמריצים לכך הוא נתינת ריבית, שכידוע אסורה מדאורייתא. בכל אופן, היתרון בדרך זו הוא שהדרך העסקית ממשיכה, נשמרת העצמאות של בעל העסק, והוא ממשיך לשמור את רווחיו לעצמו. אפשרות נוספת היא גיוס משקיעים. באפשרות זו, נעשית שותפות בין כסף לעבודה, בין בעל הממון לבעל העסק, וחלוקת התפקידים הבסיסית ביניהם היא שאחד מביא את הכסף והשני מביא את הרעיון ועושה את העבודה. בשותפות כזו מוסכמת מראש צורת חלוקת הרווחים, כשההיגיון העומד בבסיס החלוקה הוא שכל אחד ללא השני לא היה יכול להגיע לרווחים אלו, ולכן צריך לחלקם ביניהם.

הלוואה והשקעה

אפשרויות גיוס אלו מוכרות בהלכה. ההלוואה וההלוואה בריבית מוכרות, אך דומה כי נתיבים אלו חסומים מעט: ההלוואה קשה להשגה, והלוואה בריבית אסורה. לצורך כך, יש בהלכה מודל נוסף, המקביל פחות או יותר להשקעה: העסקא. הגמרא מביאה שהעסקה הבסיסית (אם לא הותנה אחרת בין הצדדים) מתפרשת כחציה הלוואה וחציה פיקדון, כדי להגן על שני הצדדים. פירוש: אם ראובן נתן לשמעון 1,000 שקלים כדי שהוא יתעסק וירויח בהם והרווח יתחלק לשניהם, אנו מניחים ש 500 שקלים ניתנו כהלוואה, ו 500 שקלים ניתנו כפיקדון. בצורה כזו, מוגן ראובן, שכן גם במקרה ששמעון הפסיד את כל הכסף, 500 שקלים עדיין מוגנים שכן הם ניתנו כהלוואה ושמעון נשאר חייב לו אותם. מאידך, גם שמעון מרוויח מכך ש500 שקלים מוגדרים כהלוואה, שכן ב 500 השקלים האלו כל הרווח הולך אליו, והוא לא רק מעין שכיר של ראובן לצורך ההתעסקות ב 1,000 השקלים. שמעון ירוויח גם כן מהעסקאות שהוא מנהל עבור ראובן, וכך מערכת זו יוצרת תמריצים הדדיים לשני הצדדים.
באופן פשוט, נראה כי בעסקא זו התגברנו על בעיית ריבית, שכן אין כאן בשום מצב מקרה בו שמעון צריך להחזיר לראובן יותר ממה שהוא קיבל ממנו. רק אם יש רווח הוא מחולק ביניהם על פי הסכמתם מראש, כחלק מהשותפות ביניהם ולא כשכר על המתנת המעות. אמנם, מדרבנן תהיה בעיה במצב בו חלוקת הרווחים היא חצי-חצי, ושמעון צריך לקבל במצב כזה מעט יותר. הסיבה לחשש הוא שיוצא שעל ה 500 של הפיקדון, שמעון לא מקבל שכר, ובעצם הוא קיבל 500 והחזיר יותר, ולא קיבל שום שכר על ההתעסקות עצמה. לכן, קבעו חז”ל שצריך לבטא את שכר עבודתו של המקבל בדרך חלוקת הרווחים.

היתר עסקא

ברבות השנים, התקבע בהלכה סוג היתר נוסף, על גבי העסקא שמקורה במשנה ובתלמוד. נוצר צורך להבטיח את הרווח של הנותן, ומאידך לתת לו ביטחון גדול יותר מפני הפסד. אם הביטחון יהיה מלא, ובכל מקרה הנותן לא יפסיד ואפילו ירוויח רווח קבוע מראש ללא אפשרות שינוי כלל, הרי שזו הלוואה בריבית האסורה, בכל דרך משפטית שהיא לא תיעשה. היתר עסקא מאפשר את הגדלת הביטחון, גם אם לא ביטחון מלא. היתר עסקא הוא למעשה עסקא במו שמבואר לעיל, יחד עם עוד שני מנגנוני הגנה עיקריים:

  1. דמי התפשרות – מוסכם מראש בין הצדדים שאם המקבל יתן לנותן את דמי ההתפשרות שהוסכם עליהם, הרי שלא תהיה לנותן תביעה נוספת. בצורה כזו, מובטח למקבל שהתשלום המקסימלי שיהיה עליו לשלם יהיה מוגבל ברף עליון, ושאר הרווחים (אם יהיו) ילכו אליו.
  2. הכבדת הראיות – כפי שראינו בעבר, ניתן לקבוע מראש בין הצדדים אילו ראיות יהיו נצרכות בעסקה ביניהם. תמורת דמי ההתפשרות, מסכים המקבל שיהיה עליו להביא ראיות חזקות יותר כדי להוכיח שהיה רווח הנמוך מדמי ההתפשרות, או אולי אף הפסד. בין השאר ניתן לנקוט בראיות מסוג של שני עדים, שבועה, דיווח שבועי מאושר ע”י רואה חשבון, וכן הלאה. היות וכיום בית דין נמנע כמעט לחלוטין מלהשביע, אמצעי זה נותן ביטחון די גדול לנותן שהוא אכן יקבל את דמי ההתפשרות המוסכמים.

היתר עסקא בעסקים

בעל עסק המעוניין לעשות שימוש בהיתר עסקא, צריך לקחת בחשבון מספר בעיות הלכתיות שעלולות להיות בכך. הפוסקים דנו באריכות בשאלה האם יש הערמה בכך, ובגדרים בהם מותרת או אסורה הערמה זו. בנוסף, כבר צינו שהיתר עסקה נועד לצרכים עסקיים, וצרכים אחרים כנראה לא יכוסו על ידו. לדוגמא, הלוואה צרכנית, או שימוש בנכס לפני סיום תהליך הרכישה שלו, אינם נחשבים כצרכים עסקיים, ואולי לא יועיל בהם היתר עסקא.
כיום נפוץ השימוש בהיתר עסקא כללי לעסק, דהיינו שהעסק חותם על מסמך שאומר שכל עסקאותיו הן על פי תנאי היתר העסקא המפורטים באותו מסמך. העסק מפרסם את היתר העסקה הכללי (בבנקים לדוגמא ניתן לראות זאת), ולא מפרט יותר מכך. כתוצאה מכך, לא תמיד הלווה יודע בכלל על כך שההלוואה או החוזה שהוא חתום עליהם, מגובים על ידי היתר עסקה. גם נושא זה נידון באריכות בפוסקים, והוא מעלה לעיתים בעיות הלכתיות מסוימות שיש להתחשב בהן. הרב אישון פרסם מאמר בתחומין (ל”ב), בו הוא מעלה אפשרות של היתר עסקא אף ללא ידיעת המלווה(!) במקרים מסוימים, וגם בכך ישנן בעיות מסוימות שצריך להתחשב בהן.
היות ונושא זה הינו סבוך ומורכב, צריך לשים לב לפרטים רבים בבואנו לסדר עסקה שיכולה להיות בה בעיית ריבית. לצורך כך, ישנם ב”לשם – ייעוץ משפטי הלכתי לעסקים” מומחים בתחום זה, מתוך כוונה לתת את השירות המיטבי ללקוחותינו: לא רק להגביל ולתת פתרונות משפטיים, אלא בעיקר ללוות את העסק במציאת הפיתרון המתאים עבורו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *