היכולת לחייב לדון בדין תורה

המשפט הנוהג במדינת ישראל איננו משפט התורה. עובדה זו מעמידה בבעיה אנשים יראי שמיים הרוצים לנהוג גם בחיי המסחר לפי ההלכה, שכן בכל דיון הלכתי ישנם שני צדדים. גם אם אחד הצדדים מעוניין לדון בפני דין תורה, הצד השני לא בטוח ירצה זאת. מעבר לכך, גם אם שני הצדדים ידונו בפני דיינים כשרים, עדיין הצד המפסיד עלול לא לקיים את פסק הדין, ולצד המרוויח לא תהיה אפשרות לממש את זכויותיו. בעיות אלו מטופלות על ידי חוק הבוררות מחד, וכתב סירוב מאידך.

חוק הבוררות

חוק הבוררות מאפשר לצדדים לבחור בורר מוסכם. החוק קובע במפורש שהבורר איננו מחויב לדין המהותי (חוקי מדינת ישראל), אלא הוא יכול לשפוט גם על פי מערכת חוקים וכללים אחרים. החוק איננו מתערב בשיפוט עצמו של הבורר, אלא רק קובע את הדרך, ומגדיר את תקינות ההליכים. למשל: שתהיה הסכמה בכתב, שכל צד השמיע את דבריו בצורה הוגנת, שיכתבו נימוקים לפסק הבוררות וכד'. פסק הבורר מקבל תוקף של פסק דין בהבאתו לבית משפט מחוזי הבודק את התקינות כנ"ל ומאשרר אותו, ולאחר מכן ניתן לגשת עם הפסק הזה להוצאה לפועל.

אם הצדדים מתייעצים עם יועץ הלכתי לפני חתימת החוזה, ראוי להוסיף לחוזה סעיף בוררות. סעיף זה, המנוסח כהסכמה לבוררות בפני בית דין מוסכם כמובא בחוק, יאפשר כפיית הצדדים ללכת לדין תורה. חוק הבוררות קובע שכאשר ישנה הסכמה לבוררות, בית המשפט עצמו יפנה לבורר המוסכם, ולא יפסוק בעצמו. ישנם מספר כללים משפטיים בכתיבת סעיף זה, והוספתו לחוזה הופכת את החוזה לחוזה הלכתי למעשה, שכן כעת הוא יכול להיות נידון רק בדין תורה.

כתב סירוב

במידה ולא נחתם סעיף בוררות בפני דין תורה מראש, המצב בעייתי יותר. אם אחד הצדדים מסרב לדון בפני בית דין, לא נותרת ברירה, ובית הדין יוציא כתב סירוב עבור הצד המבקש לדון לפניו. כתב סירוב הוא היתר שנותן בית הדין לדון בפני ערכאות, כדי להציל את ממונו של מי שכנגדו אינו מוכן לבוא בפני בית הדין. בעבר השתמשו גם בנידוי כדי לכפות לבוא ולקיים את דין התורה, אך כיום לא משתמשים באפשרות זו.

באופן כללי ניתן לומר שמותר לתבוע בבית משפט על ידי כתב הסירוב את כל מה שלדעת התובע מגיע לו, כולל חיובים לצאת ידי שמיים, עגמת נפש וכד' שלא היה מתחייב בדין תורה. אולם, אין לתבוע דברים שבוודאות לא היה מקבל בדין תורה. ישנם עוד פרטים נוספים שיש לברר מול מורה הוראה במצב כזה, כמו לדוגמה האפשרות לתבוע על נושא מסוים שבדין תורה אין חיוב כזה, אך בית משפט יזכה אותו, כדי להציל חיוב אחר שחייבים על פי ההלכה, אך בית משפט איננו מכיר בו או נותן פיצוי מוקטן לגביו. כאמור, רצוי להתייעץ עם רב המתמצא בנושאים אלו לפני שניגשים לבית המשפט, על מנת לברר את כל הפרטים.

אפשרויות מעשיות לדון בדין תורה

ישנן אפשרויות להתנהל על פי ההלכה גם בשדה העסקי, רק יש לדאוג לכך מראש. למעשה, במקרים רבים מספיק שצד אחד יעלה בקשה לקביעה כזו, והצד השני לא יתנגד. במידה והינך נמצא בצד ה"חזק" בהתקשרות (יש לך שירות ייחודי, מחיר מיוחד, המלצות על איכות המוצר וכד') – תוכל  להכתיב את התנאי הזה בהתקשרות ויותר בקלות.

בהמשך, נברר את המשמעות מדוע בכלל התורה מתייחסת לצד המשפטי. בירור זה ישפוך אור חדש ונוסף על הנושא שלנו, ויחזק את הצורך בייעוץ משפטי הלכתי מקדים. לאור המשמעויות שנדבר עליהן, נמשיך בהתייחסויות הלכתיות למציאויות כלכליות מודרניות, כגון חברות בע"מ וקניין רוחני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *