דרכים ליצירת חוזה הלכתי

בפוסט הקודם הצגנו את הצורך בייעוץ משפטי הלכתי, והצגנו 3 אפשרויות ליצירת חוזה הלכתי תקין, כך שיהיה תקף ע”פ דיני הממונות של התורה:

  1. תיקון החוזה ע”י רב.
  2. נספח הלכתי, ש”יסדר” את החוזה מבחינה הלכתית.
  3. ייעוץ הלכתי מקדים, בכתיבת החוזה עצמו.

האפשרות הראשונה שעולה אם כן, היא לנסח את החוזה (לבד, או עי עוד), ולבוא לרב הבקי בחושן משפט, שיתקן את הדרוש תיקון (על בסיס הכללים הנל).

אפשרות זו אכן תימנע מקרים של כשל הלכתי (כגון איסור ריבית, או הקניות שאינן תופסות), אך לא תמיד ניתן יהיה לממש את העסקה כפי שקיווינו מלכתחילה. הסיבה לכך היא שעורך הדין חשב על כל האפשרויות הקיימות בחוק להפלת העסקה, ומנע אותן – אך מה עם האפשרויות הקיימות בהלכה? אמנם הרב תפסחלק מהן, אך עדיין עשויות להיות בעיות שלא מתבססות על החוק. אם ישנן דעות פוסקים אחרות, שניתן להסתמך עליהן עי קים לילדוג‘, אז הרב עשה את מלאכתו, וההסכם תופסהלכתית, ואפילו אין בו איסורים, אך בית הדין לא יאפשר להוציא על פיו

אפשרות נוספת שהועלתה, היא נספח הלכתי“. באתר דין תורה הובאה בעיה, שלא תמיד מי שעושה חוזה אצל עוד מוכן לגעת בו, ולשנות אותו. לעיתים, שינויים שנראים קטנים הינם משמעותיים מאוד מבחינת החוק, ועורך הדין שערך את החוזה לא יוכל לקחת אחריות על חוזה ששונה ללא ידיעתו. כדי לפתור בעיה זו, הוצע שם באתר להוסיף לחוזה נספח הלכתי. בנספח זה, מוסכם על הצדדים שהחוזה יתפרש בלשון המקיימת אותו, ולצורך הקניית הדברים שלא ניתנים להקניה מבחינה הלכתית, מוסכם שכבר מעכשיו כלאחד מקנה לחברו סכום הגדול מההתחייבות הגדולה ביותר עפ החוזה (הפיתרון מבוסס על אודיתא, כאשר שני הצדדים מצהירים עליה). האפשרות למימוש הסכום הזה היא במידה והחוזה מופר. לכאורה – יש כאן אס הלכתי!

נספח הלכתי כזה, לכאורה מתגבר על כל הבעיות לעיל: הוא לא נוגע בלשון החוזה שנערך עי עורך הדין, והוא גם מתמודד עם כל בעיה הלכתית שאפשר שתצוץ. נספח זה דואגשכל החלויות כבר יחולו, והצד שינסה לטעון שלא כך הדבר יהיה המוציא, ועליו תהיה חובת הראיה (שכאמור, כבר נשמטה מידיו, שכן בנספח הוא כבר מודה על הכל). אמנם, יש לבחון האם המציאות היא אכן כזו.

כשבאים להציע פיתרון משפטי הלכתי, לא מספיק לדאוג שאין איסורים בעסקה הנרקמת, וגם לא מספיק לדאוג להחיל את כל החלויות כדת וכדין. חייבים לבחון את הדברים במשקפיים של בית הדין המקבל לפניו סכסוך כזה. מן הסתם, אם ישנו ויכוח, כל צד חושב שהוא צודק. כלומר, כל צד יכול להביא קן טעמים מדוע דווקא עמדתו היא היא המעוגנת בחוזה, גם אם זה כדי לטהר שרץ. במילים אחרות, נספח זה לא הועיל בהבנת העסקה, דהיינו מהי הדרך ההלכתית שננקטה עמ לקיים את העסקה.

בנוסף, ייעוץ לחתימה על נספח כזה הוא ייעוץ מאוד בעייתי. בהוראה כזו, עלול מי שישמע לה, למצוא את עצמו חסר כלים הלכתיים להתמודדות. כידוע, הכלל בדיני ממונות הוא שהודאת בעל דין כמאה עדים דמי, או יותר מכך. אם מראש, עוד לפני ביצוע העסקה, ולפני היווצרות הבעיות כבר הודית על חיובך לשני, אתה נמצא בתחתית המדרגה ההלכתית במאבקך בו. סף הראיות שתידרש להביא על מנת לעקור את השטר ואת ההודאה הכלולה בו הינה גבוהה מאוד. בתור יועץ למי שמעוניין בהדרכה הלכתית לעסק שלו, עליך לדאוג שהוא שומר אצלו את מירב הזכויות והטענות ההלכתיות. לא כדי שהוא יוכל לשקר חלילה, אלא אדרבה – למנוע מהצד השני להעלות טענות שקריות! השימוש באודיתא אם כן, צריך להיות מוגבל ומושכל – ורק במקומות בהם הוא נדרש.

האופציה היחידה שנותרה אם כן, היא לבנות את העסקים והחוזים מלכתחילה בליווי צמוד של אדם הבקי בהלכות הנוגעות בעניין. לכל חוזה, ולכל סעיף בחוזה, ישנה מגמה, ישנה כוונה מסוימת, להגן או לייצר מציאות מסוימת, עמ להוביל את העסקה למקום כלשהו. מפת הדרכים עליה מתבססים מכווני עסקאות אלו, הוא המצע המשפטי. יהודים שומרי תורה ומצוות, היודעים כי פניה לערכאות היא הרמת יד בתורת משה, נשענים על הדרך המשפטית המכוונת לנו בהלכה, לצורך יצירת חוזים הלכתיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *